פיטורי עובדת בהיריון

על פי סעיף 9 לחוק עבודת נשים קיימת מגבלה על פיטורי אישה בתקופת ההיריון, חופשת הלידה ו-60 יום מתום חופשת הלידה ("התקופה המוגנת"). החוק אוסר על המעביד לפטר עובדת בתקופה המוגנת בתנאי שזו עבדה באותו מקום עבודה או אצל אותו מעביד ששה חודשים לפחות.

בכדי לפטר עובדת בתקופה המוגנת על המעביד לקבל היתר משר העבודה והרווחה. גם כאשר לא מדובר בפיטורים אלא בסיום חוזה לתקופה קצובה קיימת החובה על המעביד לקבל היתר לפיטורי העובדת. במקרה בו העובדת מימשה את זכותה לחל"ת עם תום חופשת הלידה, חל איסור על המעביד לפטרה במשך תקופת החל"ת ו-60 יום מתום חופשת החל"ת.

 

שיקול דעת המפקח למתן היתר

אם מפקח העבודה הראשי בדעה שהפיטורין הם בקשר להריונה של העובדת, אין לו שיקול דעת והוא אינו רשאי להתירם.

אם המפקח סבור שהפיטורים אינם בקשר להריון, הוא מוסמך, לפי שיקול דעתו, להתירם או שלא להתירם.

אי ידיעת המעביד אודות הריונה של העובדת אינו פוטר אותו מהצורך בקבלת היתר, אך עובדה זו עשויה לשמש כראיה בפני מפקח העבודה הראשי בבואו לקבוע אם הפיטורין הם עקב ההיריון.

 

גובה הפיצוי

על פי התיקון בחוק, נקבע כי במניין ימי ההודעה המוקדמת לא תבוא התקופה המוגנת כך שבמידה שהמעביד מפטר עובדת בתקופה המוגנת, הפיטורין בטלים מעיקרם והעובדת תהא זכאית לפיצוי מהמעביד בגובה השכר שהיתה עתידה לקבל עד ליום הלידה. כמו כן תהא העובדת זכאית להפרש בין הסכום שקבלה בפועל מביטוח לאומי לסכום שהיתה מקבלת לו המשיכה לעבוד, וכן לפיצוי בגובה שכר עבודה עבור 60 יום מתום חופשת הלידה ולתמורת הודעה מוקדמת.

שתף מאמר זה:

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

נתונים נוספים