רחל בלומנטל נ' המוסד לביטוח לאומי

רחל בלומנטל נ' המוסד לביטוח לאומי 

בית הדין הארצי דחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי, וחייבו לשלם "גימלת שמירת היריון חלקית" בעקבות צמצום עבודה בתקופת "שמירת היריון".



 
עב"ל 165/08 המוסד לביטוח לאומי נ' רחל בלומנטל, ניתן ביום 10.9.2009.


עובדות

  1. המשיבה, גב' רחל בלומנטל (להלן – רחל), היתה בשמירת הריון, חלקית ומלאה, מיום 1.9.2005 ועד 17.1.2006. רחל עבדה במשרה חלקית בתקופה שבין 1.9.2005 ועד 30.11.2005. לרחל אושרה גמלת שמירת הריון רק עבור התקופה בה לא עבדה כלל.
  2. רחל הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, במסגרתה עתרה לתשלום גמלת שמירת הריון חלקית עבור התקופה בה נאלצה להפחית את שעות עבודתה ולעבוד במשרה חלקית.
  3. בית הדין האזורי לעבודה פסק, כי רחל זכאית לגמלת שמירת הריון חלקית, למרות שלא נעדרה מעבודתה, אלא רק הפחיתה את שעות העבודה מדי יום.
  4. המוסד לביטוח לאומי ערער על פסק הדין. השאלה העיקרית אשר עמדה בפני בית הדין הארצי לעבודה היתה האם עובדת הנמצאת ב"שמירת הריון", כמשמעו של מונח זה בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), ואינה נעדרת לחלוטין מן העבודה, אלא מפחיתה את היקף עבודתה בתקופת שמירת ההריון, זכאית לגמלת שמירת הריון.


 
בית הדין הארצי לעבודה פסק

  1. פרשנות תכליתית של המונח "שמירת הריון" מכילה אפשרות של הכרה בזכאות לגמלת "שמירת הריון" גם במקרה בו היעדרות מן העבודה במצב של שמירת הריון מחייבת קיצור יום העבודה בלבד, ולאו דווקא היעדרות מוחלטת מן העבודה. 
  2. גמלת שמירת הריון הינה, על פי תכליתה ומהותה, גמלה מחליפת שכר ומטרתה להגן על העובדת מפני פגיעה ברמת הכנסתה בתקופת ההריון, ולפצותה על אובדן שכרה בעת שמירת הריון, עקב סיכון רפואי לה או לעובר, כתוצאה מן ההריון.
  3. ככל שבתקופת ההריון, מצבה הרפואי של העובדת מחייב "שמירת הריון" על דרך של הפחתת שעות העבודה ביום, וככל שביכולתה להמשיך עבודתה במגבלות אלה, אין למנוע ממנה גמלת שמירת הריון, שתשלומה יהא פרופורציונאלי להיעדרות בפועל. גישה זו מתחייבת ממגמת המחוקק בכללותה, להבטיח מימוש זכותה של אשה לעבוד במהלך ההריון, במסגרת המגבלות הרפואיות, לאפשר לה המשך הקשר עם המעסיק ומקום העבודה – מחד גיסא, ומאידך גיסא, למנוע פגיעה בהמשך העסקתה תוך הגנה על זכותה להורות במצב של טרום הורות.
  4. שלילת הגמלה מעובדת הנאלצת להפחית שעות עבודתה מפאת מצב רפואי במהלך ההריון, תוך המשך תרומתה למקום העבודה, מחטיאה את מטרת החוק ותכליתו המוצהרת, ואינה הולמת מדיניות חברתית ותעסוקתית ראויה במציאות החיים הנוהגת במחוזותינו.
  5. סוף דבר – ערעור המוסד לביטוח לאומי נדחה על דעת רוב חברי המותב. חיוב המוסד לביטוח לאומי לשלם לרחל גמלת שמירת הריון באופן יחסי עבור צמצום עבודתה במהלך שמירת ההריון יעמוד בעינו, ובלבד שלא ישולמו לרחל דמי מחלה וגמלת שמירת הריון בעד אותה תקופה. כמו כן, נקבע, כי המוסד לביטוח לאומי ישלם לרחל שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

שתף מאמר זה:

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

נתונים נוספים