אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון - בית הדין לא מאשר הסכמים המתנים מראש קבלת שכר מעבר לשכר המינימום בתמורה לוויתור העובד על זכויות קוגנטיות מכוח חקיקת המגן.

עע 04 / 1144 אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון (1981) בע"מ [פדאור (לא פורסם) 06 (32) 554]

 
עובדות המקרה

המערער הועסק על ידי המשיבה בתפקיד שמירה, במשך כ-4 שנים, עד שהתפטר מעבודתו, לטענתו – בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. המערער הועסק כעובד יומי, ושכרו חושב כמכפלה של שעות עבודתו בפועל בתעריף לשעה שנקבע על ידי המשיבה.

הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים קבע תשלום של שכר עבודה לפי שעה, הגבוה בהרבה משכר המינימום, וכנגד גובה השכר מוותר העובד על כל זכויותיו המגיעות לו לפי חוק, היות והן מגולמות למעשה בשכרו.

 
ביהמ"ש פסק כי:

על פניו, נראה שנקודת המוצא של המשיבה הייתה שאין היא חייבת לשלם למערער אלא את שכר המינימום. כל תוספת שכר שתשלם למערער מעבר לשכר המינימום באה, לדידה, לכסות, למעשה, את הזכויות הקוגנטיות להן זכאי המערער מכוח החוק או מכוח ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה החלים עליו, אולם חובת המעביד לשלם לעובדו זכויות הנובעות מחקיקת המגן, היא יסוד מוסד במשפט העבודה.

ניסוח סעיף בחוזה באופן המתנה מראש קבלת שכר מעבר לשכר המינימום כוויתור מראש על זכויות קוגנטיות להן זכאי המערער על פי דין, פוגם בכושר הרצון החופשי של המערער שהיה מעוניין, מן הסתם, בשכר הגבוה משכר מינימום, והוא נאלץ לשלם עבור שאיפה זו בוויתור על זכויות המגיעות לו על פי דין או באיבוד אותה תוספת עודפת על שכר המינימום.

במבנה הסכמי מעין זה יש מסר שלילי, והוא עלול לפתוח פתח אפשרי להכתבת תנאים לעובדים. דרך זו, שבה מאבד העובד את תוספת השכר מעבר לשכר המינימום שהוא מקבל בשל תביעתו לאכיפת הזכויות הקוגנטיות המגיעות לו על פי דין - לא יכולה להתאשר על ידי מערכת שיפוטית שמחובתה לפקח ולשמור על אכיפת הזכויות הקוגנטיות המגיעות לעובדים על פי דין ולשים גדר להסכמים העלולים לפגוע במטרה זו. ביה"ד ביקש לצאת במסר כי אין לאשר הסכמים מעין אלה, כדי שאחרים לא יאמצו אותם – גם במחיר הגדלת עלות המעסיק עקב כך.

 

 

 

שתף מאמר זה:

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

נתונים נוספים