עירית נתניה נ' דוד בירגר

עירית נתניה נ' דוד בירגר - פיתוח "מבחן ההשתלבות" לצורך קביעת יחסי עובד-מעביד. המבחן כולל פן חיובי במסגרתו בוחנים את השתלבות נותן העבודה בעסק ופן שלילי במסגרתו בוחנים היעדר עסק פרטי לנותן העבודה.


דב"ע לא/3-27 עירית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177

עובדות המקרה:

המדובר בתובע (בירגר) שעבד כגובה מיסים עבור עיריית נתניה. משפוטר, פנה לבית המשפט על מנת שיכיר בו כמי שהיה עובד עירייה.

בית הדין האזורי לענייני עבודה הכיר בתובע כעובד העירייה, ולא כסוכן או כקבלן עצמאי, כפי שביקשה העיריה להכיר בו. על קביעה זו של ביהמ"ש האזורי נסוב ערעור זה.

בית הדין הארצי קבע כי:

המבחן בו משתמשים כדי לבדוק אם אדם הוא 'עובד' או 'מפרנס עצמאי' צריך להיות מותאם לשינויים החלים בחברה. המבחן המועדף הינו "מבחן ההשתלבות" ולא "מבחן הפיקוח". מבחן זה יעזור בכל המקרים בהם מבחן "הפיקוח" לא נתן מענה.

  • מבחן הפיקוח אינו מתאים לתקופה הנוכחית – בעבר הייתה מערכת היררכית שכבר אינה קיימת.
  • התפתחות הטכנולוגיה והעובדה שאנשים רבים עובדים כיום מהבית, לא מאפשרת להתייחס למבחן הפיקוח כמבחן בלעדי, שכן זה היה מוציא הרבה אנשים מהגדרתם כעובדים כפי שהוגדר בחוק.
  • בדיקת מבחן ההשתלבות החיובי:

א. בחינה האם האדם השתלב במפעל מבחינת מטרותיו.

ב. הפן החוזי של מבחן ההשתלבות לא חייב להיות בכתב.

ג.  כפיפות ארגונית וחובות ציות ללוח זמנים ומקום מסוים.

ד.  קיומה של חובת ביצוע אישי

  • בדיקת מבחן ההשתלבות השלילי:

א.  האם האדם משתלב חיצונית לארגון – האם יש לו עסק עצמאי

ב.  האם אמצעי הייצור מתבצע באמצעות המעביד, או מבית העובד.

 

בעקבות החלת המבחנים דנן, קבע ביה"ד כי בירגר אכן היה עובד עירייה.

שתף מאמר זה:

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

נתונים נוספים