בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ההסתדרות הכללית החדשה

בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ההסתדרות הכללית החדשה

בית הדין אישר בקשה להוצאת צו מניעה לעיצומים. לעובדים אין זכות וטו על החלפת בעלי מניות השליטה בחברה ציבורית - יש חובה לעדכן את ארגון העובדים על כוונה למכור מניות ולנהל מו"מ עם הארגון על ההשלכות לגבי זכויות העובדים אך אם המו"מ לא צלח בעלי המניות לא זקוקים לאישור העובדים.


 עסק 04 / 1013 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ההסתדרות הכללית החדשה, הסתדרות המעו"ף חטיבת עובדי הבנקים וחברות הביטוח מ' 337


עובדות המקרה:

בנק דיסקונט הגיש לבית-הדין האזורי לעבודה בקשה למתן צווי-מניעה זמניים כנגד העיצומים שנוקטים עובדיו. ביסוד העיצומים עומדת דרישת ההסתדרות לחתימה על הסכם קיבוצי מיוחד להבטחה ועיגון זכויות העובדים בהליך מכירת השליטה בבנק. בית-הדין האזורי דחה את הבקשה. מכאן הערעור.

 

בית-הדין הארצי לעבודה פסק:

הנשיא סטיב אדלר:

  1. הפגיעה בזכויות הקנייניות של המערער והנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהעיצומים הננקטים על-ידי העובדים אין בהם, לכשעצמם, כדי להביא להטלת הגבלות על האמצעים הארגוניים שאותם נוקטים העובדים.
  2. אין לעובדים זכות וטו על החלפת בעלי מניות השליטה בחברה ציבורית, ובנקים בכלל זה. לבעל מניות זכות קניינית למכור אותן. חובת המדינה כבעלת מניות שליטה בבנק היא לידע את ארגון העובדים בדבר הכוונה למכור את מניותיה, להיוועץ בארגון ולנהל עימו משא ומתן, שעניינו השלכות מכירת גרעין השליטה על זכויות העובדים. אולם, ככל שהצדדים לא יבואו לידי הסכמות במסגרת משא ומתן זה, רשאית המדינה למכור את מניותיה ולהעביר את שליטתה בבנק לידיים פרטיות. במקרה דנן, העיצומים מעניקים לארגון העובדים זכות וטו על מכירת מניות המדינה בבנק. החופש לשבות צריך להיות בבחינת אמצעי לחץ על המעסיק לשם השגת תנאי עבודה טובים לעובדים לאחר שינויי הבעלות.
  3. על-כן, העיצומים הננקטים במקרה דנן אינם בגדר שביתה חוקית ויש להטיל מגבלות על זכות העובדים לנקוט צעדים ארגוניים.
  4. לפיכך, יש לקבל את הערעור, ולהיעתר לבקשת הבנק למתן צו המונע את העיצומים.


השופט י' פליטמן:

השימוש בנשק השביתה כפוף גם לעקרון המידתיות של אמצעי מול תכלית. בנסיבות המקרה דנן, אמצעי השביתה של מניעת דיווח כנדרש בחוק, לשם השגת התכלית של שמירת תנאי העבודה של עובדי המערער ושיפורם, אינו מידתי ויש לאסור את השימוש בו.


סגנית הנשיא אלישבע ברק (דעת מיעוט):

  1. זכות השביתה היא זכות יחסית. קנה המידה לאיזון זכות השביתה הוא מבחן המידתיות. במסגרת האיזון יש להתחשב בכוחניות שבאמצעי השביתה ולבחון אם נעשו ניסיונות חלופיים טרם ההכרזה על שביתה. במקרה דנן, האמצעים שנוקטים העובדים עומדים במבחן המידתיות לעומת הנזק שעלול להיגרם להם מהכוונה להפריט את הבנק.
  2. זכותו הניהולית של מעביד להעביר את מפעלו, חלקו או כולו, אינה מוחלטת. על מעביד לנהוג בה בסבירות תוך התחשבות בשותפים, ארגון העובדים והעובדים. הרצון, המוצדק מבחינת ארגון העובדים, להגיע להסכם קיבוצי חדש ולגבש את התנאים בטרם נעשית מכירת גרעין השליטה, מצדיק נקיטת צעדים ארגוניים, שביתה או עיצומים.
  3. לפיכך, אין מקום לתת בשלב זה צו-מניעה ויש לדחות את הערעור.

 

 

 

 

שתף מאמר זה:

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

נתונים נוספים