אפרים רקנט ואח' נ' בית הדין הארצי ואל-על

דנג"צ 4191/97 אפרים רקנט ואח' נ' בית הדין הארצי ואל-על, פ"ד נד(5) 330

 

עובדות המקרה:

עובדים אשר עבדו כדיילים ב"אל-על" פוטרו עם הגיעם לגיל 60. טייסים ודיילי קרקע יכלו להמשיך ולעבוד גם לאחר גיל זה.

בדיון המקורי בבג"צ קבעו כי הסדר זה בטל מכיוון שאינו עומד בתנאי החוק. השופטים זמיר ובייניש טענו כי הסעיף בהסכם הקיבוצי אינו עולה כדי הפרה של תקנת הציבור אבל עומד בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

בדיון הנוסף שבה אל-על ומבקשת לקבוע, כי חיובם של דיילי האוויר לפרוש בגיל 60 אינו נוגד את הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ואילו דיילי האוויר, אשר פרשו מאל-על עוד לפני כניסתו לתוקף של התיקון לחוק, מבקשים לקבוע כי הוראה זו עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור.

 

ביהמ"ש העליון פסק כי:

כוח פיזי ומראה חיצוני הבאים בקורלציה עם הגיל לא רלוונטיים לתפקיד ולכן, הגבלת העבודה מחמת גיל לא  עומדת בדרישות סעיף 2(ג).

ברק, בדעת הרוב קובע כי אכן יש פגיעה בתקנת הציבור. באמצעותה של "תקנת הציבור" מבטיחה שיטת המשפט זרימה בלתי פוסקת של ערכי היסוד לתוך המשפט הפרטי. אחד הערכים החשובים של שיטת המשפט המוזרם אל המשפט הפרטי באמצעות תקנת הציבור הוא עקרון השוויון.

מעבר לכך הוא ועוסק בשאלת היתרון העסקי של החברה – שהרי יותר נוסעים יבואו כאשר יש דיילים צעירים בעלי הופעה נאה, ולכן קיים חשש לירידה בהכנסות. לטענתו היתרון העסקי הוא פרי סטריאוטיפ פסול. ביהמ"ש לא צריך לתת ידו להעדפה שכזו, אלא יש לבדוק כל עובד כאינדיבידואל האם הוא כשיר להמשיך למלא תפקידו כיאות.

לפיכך נדחתה עתירתה של חברת אל-על, והתקבלה עתירתם של עובדי החברה, דיילי האוויר.

שתף מאמר זה:

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

נתונים נוספים