מדינת ישראל - אלכסנדר מוסקלנקו

עע 02 / 1155 מדינת ישראל נ' אלכסנדר מוסקלנקו לט337

 

עובדות המקרה:

המשיב הוא שוטר במשרה מלאה, נשוי ואב לילדה קטנה. במשטרת ישראל קיימת זכות יתר לשוטרת במשרה מלאה שהיא אם לילד מתחת לגיל 13, לסיים את יום עבודתה שעה אחת מוקדם יותר. המשיב פנה למפקדיו במשטרה בבקשה לאפשר לו לנצל זכות יתר זו (בהתבסס על הוראת סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988). בקשת המשיב נדחתה על-ידי המשטרה בטענה כי לפי החוק, זכאי המשיב ליהנות מזכות היתר הנתונה לשוטרת בתנאי שאשתו זכאית לזכות שכזו במקום עבודתה ואילו לאשתו של המשיב, במקום עבודתה, לא נתונה זכות שכזו. על רקע זה הגיש המשיב תביעה בבית-הדין האזורי וטען כי לאור תכלית החוק זכאי הוא לקיצור יום עבודתו, אף שאשתו אינה זכאית להסדר דומה במקום עבודתה. בית-הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב. מכאן הערעור.

 

בית-הדין הארצי לעבודה פסק:

פרשנות תכליתית של החוק עדיפה על פני פרשנות מילולית דווקנית (בתנאי שהחוק אכן סובל שתי משמעויות, כבמקרה דנן). יתרה מכך, עדיף פירוש המקדם מצב של שוויון במקום עבודתו של בן-הזוג.

תכליתו של סעיף 4 לחוק היא לאפשר לעובד לעשות שימוש בזכות הניתנת במקום עבודתו, בתנאי שבת-זוגתו אינה מנצלת את אותה זכות. ביה"ד הארצי לעבודה קבע כי כדי שהעובד יהנה מהזכות המוקנית לו לפי סעיף 4, חייבים להתקיים שני תנאים: האחד, הזכות ניתנת במקום עבודתו של העובד. השני, בת-זוגו של העובד עובדת אף היא ולא ניצלה את אותה זכות במקום עבודתה –  וזאת כדי למנוע מזוג לקבל הזכות פעמיים.

לפיכך, נדחה הערעור (בניגוד לדעתו החולקת של השופט צור)

שתף מאמר זה:

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

נתונים נוספים