עו"ד עמוס אגרון נ' עו"ד זיווה כץ

עע 06 / 570 עו"ד עמוס אגרון נ' עו"ד זיוה כץ [פדאור (לא פורסם) 07 (31) 124]

 

עובדות המקרה

המשיבה למדה משפטים, סיימה התמחות והתקבלה לעבודה כעורכת דין שכירה במשרדו של המערער, עו"ד אגרון. בסיכום דברים שערכו ביניהם לפני תחילת העסקתה, התחייבה המשיבה לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות הקבועות בחוק שעות עבודה ומנוחה.

השאלה העיקרית המתעוררת בערעור זה היא: האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המשיבה, או האם באה עבודתה בגדר אחד החריגים המנויים בסעיפים 30(א) (5) ו-(6) לחוק, המוציאים אותה מתחולתו של החוק? לטענת המשיבה - עורכת הדין השכירה והמתחילה, החוק חל עליה והיא זכאית לתשלום בגין השעות הנוספות שעבדה. לטענתו של עו"ד אגרון - הפרקליט המעסיק והוותיק, החוק אינו חל על עורכי דין שכירים והמשיבה אינה זכאית לתשלום מעבר לשכר שנקבע בחוזה העבודה שנחתם עימה.

בית הדין האזורי בירושלים פסק, כי החוק אכן חל וכי עורכת דין השכירה זכאית לתמורה בגין שעות העבודה הנוספות שעבדה. בנוסף, קיבל את תביעותיה לדמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה.

 

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי:

בית הדין דחה את עתירתה של המשיבה לקבוע קביעות כלליות בשאלת תחולתו של החוק על עורכי דין שכירים. נקבע, כי יש לבחון כל מקרה בנפרד  תוך בחינת נסיבותיו הספציפיות.

אשר לעובדות המקרה נקבע, כי עבודתה של המשיבה לא הייתה מסוג התפקידים הבאים בגדר החריגים שבסעיף 30(א)(5) ו-(6) לחוק. הדרישה בחריג לחוק הינה לתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון בין עובד למעביד.

תפקידה של המשיבה במשרדו של עו"ד אגרון לא היה מסוג התפקידים בהם נותן המעביד לעובד חופש פעולה מירבי, עצמאות בקבלת החלטות ואחריות לנעשה. למשיבה כמו גם לעורכי הדין השכירים האחרים במשרד, לא הייתה סמכות לקבל החלטות באופן עצמאי, היא לא הייתה חופשייה לנהל תיק לפי שיקול דעתה ולייצג בעצמה את הלקוחות בכל ההליכים. תחומי סמכותה ואחריותה היו מוגבלים והיא התייעצה עם עו"ד אגרון באופן שוטף.

במצב דברים זה, לא ניתן לומר, כי לעו"ד אגרון לא הייתה כל אפשרות לפקח על עבודתה של המשיבה. ערעורו של עו"ד אגרון, לפיכך, נדחה.

 

 

 

שתף מאמר זה:

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

נתונים נוספים